הלכה למעשה: לצום (או לא) בט' באב

וְצוֹם הַחֲמִישִׁי ... יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה (זכריה ח:יט)

הנביא זכריה מנבא שבעתיד הצומות הקשורים לחורבן בית ראשון יהפכו לימי שמחה. האם 75 שנה לאחר קום המדינה עדיין חייבים לצום על החורבן בתשעה באב? האם יש מקום לבטל, או לפחות להקל בדרך כלשהיא, בצום מערב עד ערב, כהכרה בנס של ריבונית יהודית בארץ ישראל?

ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל דן בנושא זה לפני שנים רבות, והוציא שתי תשובות סותרות, ששתיהן מקובלות בתנועה. הרב טוביה פרידמן, בהסכמת הרב ראובן המר ורוב חברי הוועדה, גרס "שלאור המפנה המכריע הזה בתולדות ישראל, יש לסמן עובדה היסטורית זו על ידי אי השלמת התענית בתפילת מנחה גדולה" – הוי אומר אחרי הצהריים. הוא התבסס על הכלל ההלכתי שיש תעניות שאין חייבים להשלים אותן. (ראו כאן התשובה המלאה).

לעומתו, הרב דוד גולינקין פסק שחייבים להשלים את הצום משלושה טעמים: א) אפילו בימי בית שני, ש"לכאורה לא היתה סיבה לצום", בכל זאת צמו; ב) הלכתית יש רק שתי אפשרויות: לצום יום שלם או לבטל את הצום ולהפכו לששון ולשמחה; ג) לא הגענו לעידן השלום, בו ייהפך היום לששון ולשמחה, "כי אין ביהמ"ק, יד העכו"ם עדיין תקיפה על ישראל, ועל לכל אין שלום אמיתי בא"י." (ראו כאן התשובה המלאה).

באווירת הפילוג הקשה שאנחנו חווים השנה, צום תשעה באב נועד להזכיר לנו שלשנאת חינם וקיצוניות כפי ששרו בעם בימי חורבן בית שני יש מחיר, והם עשויים להמיט עלינו אסון.