מאת: הרבה מעיין בלדינג-צידון
"כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל": ט"ו בשבט בעת מלחמה
דברים כ יט-כ: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ"
חז"ל לומדים מהפסוק הזה מפרשת שופטים לא רק על חשיבות עצי פרי, אלא גם כלל הלכתי רווח: בל תשחית, האיסור להשחית כל דבר שבן אדם יכול להנות ממנו. במאה ה-13, ספר החינוך (מצווה תקכ"ט) מתאר ככה את הדרך של חסידים בעולם: "ולֹא יְאַבְּדוּ אֲפִלּוּ גַּרְגֵּר שֶׁל חַרְדָּל בָּעוֹלָם, וְיֵצַר עֲלֵיהֶם בְּכָל אֲבַדּוֹן וְהַשְׁחָתָה שֶׁיִּרְאוּ, וְאִם יוּכְלוּ לְהַצִּיל יַצִּילוּ כָּל דָּבָר מֵהַשְׁחִית בְּכָל כֹּחָם." בחגיגות המודרניות של ט"ו בשבט, בהן אנחנו מתמקדים לא רק ביופי של האילנות אלא גם בחשיבה סביבתית, הכלל הזה מהווה זווית הלכתית חשובה לסוגיות ימינו.
עם זאת, דווקא השנה הפסוק בא ללמד אותנו משהו מעבר לחשיבות של קיימות. אפשר היה לחשוב שהאיסור להשחית הוא שיקול טריוויאלי לעומת שיקולים צבאיים, אבל בפסוק הזה התורה מלמדת שבמלחמה יותר מאי פעם אנחנו חייבים להיזכר בצרכים של היום שאחרי. דווקא בעת מלחמה, כשאנחנו מוצפים בהרס וחורבן בלתי נתפס, התורה מזהירה אותנו לא לשכוח את העתיד. יום יבוא והמלחמה תסתיים, וכל תושבי הארץ הזאת יצטרכו לאכול. בזמן שנלחמים על ארצנו, התורה מחייבת אותנו גם להתכונן לעתיד של שלום.
השנה, ט"ו בשבט הוא הזדמנות להתחבר גם לשורשינו העמוקים באדמת הארץ וגם לחלום על העתיד הטוב יותר שיבוא. העתיד הזה מתחיל בחקלאות ישראלית, וחשוב לתמוך בה בעריכת שולחנות ט"ו בשבט שלנו. המנהג לאכול פירות יבשים נוצר בימים שרוב עם ישראל התגוררו בתפוצות, ועשו מאמצים גדולים כדי לטעום מפירות הארץ. היום, כשתוצרת הארץ בהישג יד וחיילינו נלחמים על זכותינו להינות ממנה, כדאי בסדר ט"ו בשבט לאכול משבעת המינים, כדי שיהיה אפשר אחרי כן לברך במילים הברכה מעין שלוש: "על תנובת השדה ועל הארץ חמדה טובה ורחבה שרציתָ והנחלתָּ לאבותינו ולאמהותינו לאכול מפריה לשבוע מטוּבה.".
הרבה מעיין בלדינג-צידון הוסמכה בחודש האחרון (טבת תשפ"ד) לרבנות מסורתית בבית המדרש ע"ש שכטר.
Comments